מהי "הפרעה כפייתית"?
מהי "הפרעה כפייתית"?
OCD – הפרעה אובססיבית קומפולסיבית או הפרעה כפייתית – מוגדר כ"הפרעת חרדה המאופיינת על ידי מחשבות חוזרות (אובססיות) או התנהגויות חוזרות (קומפולסיות). האדם חש שהוא חייב להמשיך במחשבות או בהתנהגויות, למרות שהוא מודע לכך שהן מפריעות ומיותרות לו. הפסקה של התנהגויות אלה גורמת מתח ואי נוחות". החרדה היא שמניעה את המחשבות וההתנהגויות הכפייתיות בהפרעה זו.
החרדות הן תופעה נפוצה מאוד. כמעט אין אדם שלא יחוש חרדה במצב כלשהו. ישנם שחווים חרדה מפני גורמי סיכון מציאותיים (פיגועים, תאונות, מחלות) בעוד אחרים "ממקדים" את החרדה שלהם באיומים פחות נפוצים (פחד מקרינה, פחד מחייזרים). החרדה קשורה לאיומים (ממשיים או מדומים) על שלמות הגוף או על תפיסת העצמי שלנו.
בחרדה ישנו בדרך כלל מרכיב של פחד ממוות, מסבל או מאובדן שליטה. בזמן חרדה אנחנו תופסים סיכונים בעלי הסתברות נמוכה כאילו הם עומדים להתרחש בוודאות. כשהחרדה גוברת, ישנה נטייה להתגונן בפניה על ידי ניסיונות להגביר שליטה: תחושת השליטה מאפשרת לנו לא להיות מופתעים, "להתכונן" כדי למנוע סכנות ולהמשיך בניהול חיינו בהתאם לתכניות הפנימיות שלנו.
אחת מדרכי ההתמודדות הלא יעילות עם חרדה היא ההפרעה הכפייתית – ה-OCD. כאשר אנחנו חושבים שוב ושוב על מקור הסכנה (חשיבה אובססיבית), יש לנו תחושה של שליטה – הכוננות המוגברת לקראת הסכנה מאפשרת לנו (כביכול) למנוע אותה, או לפחות להיות מוכנים לקראתה אם וכאשר היא מופיעה. כאשר אנחנו מקיימים טקסים חוזרים – (התנהגות קומפולסיבית) יש לנו הרגשה של שליטה כלשהי בסכנה. למשל, אם נרחץ ידיים לעיתים קרובות מאוד, נקטין את הסכנה להידבק במחלות או להכניס זיהומים לבית. לרוב הטקס מבוסס גם על חשיבה מאגית – חזרה על רצף מילים, זהירות מדריכה על הקווים במדרכה, סדרה קבועה של פעולות. בזמן סכנה או מתח ישנה עלייה בחשיבה המאגית. כאשר שאר הדברים לא עוזרים, ישנה נטייה גוברת להיעזר בכוחות סמויים עליונים, או לפחות לרַצות אותם, כדי שלא יזיקו. אף שאנחנו נוטים לזלזל באמונות המאגיות כ"אמונות טפלות", הן נפוצות מאוד. "הקש בעץ", הימנעות מלהגיד שהכל טוב, השימוש בצירוף המילים "חס וחלילה" או "בלי עין הרע" הם שאריות של אמונות כאלה.
ב-OCD קיימת גם תחושת אחריות מוגזמת לשלום האנשים הקרובים לנו או לשלומנו. האדם הסובל מהפרעה זו מרגיש שבכוחו למנוע סכנה, ועליו מוטלת האחריות למנוע אותה. אם יזניח את הטקסים או המחשבות עלול לקרות אסון – והוא יהיה האחראי לכך.
בנוסף לחרדה, אחריות מוגזמת וחשיבה מאגית, קיים בהפרעה זו דפוס חזק של הימנעות. כאשר אנחנו עושים טקס כפייתי, פוחתת החרדה לזמן קצר (עקב תחושה שעשינו מה שניתן כדי למנוע את הסכנה). הטקס עוזר לנו להימנע מהחרדה.
התמודדות יעילה עם OCD מבוססת על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ו/או טיפול תרופתי. בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי לומדים לזהות את מקורות החרדה, להבחין בין תגובת החרדה (כהפעלה של מערכת אזעקה) לבין הסכנה עצמה (כלומר: לא כל פעם שאנחנו חשים חרדה אכן יש סכנה). ניתן ללמוד להפחית חרדה בעזרת שינוי דפוסי החשיבה ובעזרת טכניקות של הרפיה, נשימה ושינויים בקשב. חלק חשוב מאוד בטיפול זה הוא ביטול ההימנעות על ידי חשיפה מבוקרת לחרדה: אמנם החשיפה לחרדה גורמת, בשלב ראשון, להגברת החרדה. אך כאשר חווים שוב ושוב אפשרות להחזיק מעמד בלי הטקס (בעזרת כלים להפחתת חרדה) החרדה מתחילה לרדת. מושגת שליטה יעילה יותר ורגיעה מתמשכת. הצורך בהתנהגויות הכפייתיות פוחת, וניתן להסתדר בלעדיהן. הרבה פחות אנרגיה משמשת להגנה בפני סכנות נדירות ואיכות החיים משתפרת.
אודי גל
הכותב הוא פסיכולוג קליני ורפואי בתחנת-העמקים. מומחה ומדריך בביופידבק, ומורשה להיפנוזה.